פנחסוב נ' אייס רשתות שיווק מוצרי צריכה בע"מ ואח'

פסק דין

רקע

לפניי תביעה הנוגעת לתוקפו או בטלותו של הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים בנוגע לתביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת עת שהתה בסניף הנתבעת 1 בראשון-לציון ביום 26.3.06.

בין ב"כ התובעת דאז, עו"ד קובי שפירא, לבין הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") התנהל משא ומתן לסילוק התביעה מחוץ לכותלי בית-המשפט, ובסופו הסכימו הצדדים לסלק את התביעה (להלן: "ההסכם" או "הסכם הפשרה"). לסילוקה הסופי של התביעה שלחה הנתבעת מכתב המציין את סכום הפשרה בגובה 9,000 ₪ ועמו כתב קבלה על סך 4,000 ₪ (להלן: "מכתב הפשרה" ו-"כתב הקבלה" או "שטר הסילוק" בהתאמה). התובעת חתמה על שטר הסילוק, אולם לאחר מכן פנה ב"כ התובעת בבקשה לבטל את הסכם הפשרה תוך השבת הסכום ששילמה הנתבעת, עקב טעות. הנתבעת סירבה לביטול ההסכם, ולאור זאת הוגשה התביעה דנן.

לאור האמור לעיל, חלוקים הצדדים בסוגיית תוקפו של הסכם הפשרה שביניהם.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, חתימתה על הסכם הפשרה נבעה מהטעיה על ידי הנתבעת, ולמצער עקב טעות. כמו-כן טענה כי ההסכם עומד בניגוד להסכמה בין הצדדים. לטענתה, לכתב הקבלה אין כל תוקף וההסכמה בין הצדדים מושתתת על הסכום הנקוב במכתב הפשרה.

לטענת הנתבעת הסכום הנקוב במכתב הפשרה נרשם עקב טעות סופר, ובניגוד להסכמה טלפונית בין הנתבעת לב"כ התובעת יום לפני כן. עוד טוענת הנתבעת כי נוכח העובדה שהן התובעת והן בא כוחה דאז חתמו על השטר הסילוק, והשיק שניתן לתובעת בגין ההסכם נפרע, יש לראות בשטר זה הסכם תקף. לחילופין טוענת הנתבעת כי הואיל ומדובר בטעות סופר, הרי שיש לתקן את ההסכם לפי אומד דעת הצדדים, שהינו כעתירת התובעת לסך של 9,000 ₪, ואין להורות על ביטולו (סעיף 54-56 לסיכומי הנתבעת).

עדויות

מטעם התובעת הוגש תצהירו של עו"ד קובי שפירא. לדבריו, ייצג את התובעת בתביעת פיצוים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת בסניף הנתבעת 1. בטרם הוגשה תביעה לבית המשפט, פנה בשמה ומטעמה של מרשתו לנתבעת על-מנת לנסות ולהגיע להסכם פשרה. ביום 4.12.06 ניהל שיחה טלפונית עם גב' פרידמן, במסגרת המשא ומתן בין הצדדים. בשיחה זו סרב לכל הצעת פשרה הנמוכה מ-5,000 ₪ (ס' 5). ביום 5.12.06 התקבל במשרדו מכתב הפשרה מטעם הנתבעת, ובו הציעה הנתבעת לסלק את התיק בסך של 9,000 ₪ תוך הצהרה כי מצורפים שטרי סילוק על סכום זה. על הצעה זו הודיע למרשתו וזו חתמה על כתב הקבלה מבלי שהוא או מרשתו נתנו דעתם לכך שהסכום הנקוב בשטר הינו 4,000 ₪ (ס' 7). לאחר קבלת התשלום הסתבר כי הסכום שונה מהסכום שננקב במכתב הפשרה. עם היוודע הטעות, ביום 17.6.07, פנה לגב' פרידמן בבקשה לביטול ההסכם והשבת הסכום ששולם על ידי הנתבעת אולם נענה בשלילה (ס' 12).

בבית המשפט העיד עו"ד שפירא כי שטרי סילוק ככלל אינם הצעה של חברת הביטוח, אלא מגיעים לצד מכתב בו מופיעה ההצעה ומצוין בו כי הסכום ישולם לאחר חתימה על שטר הסילוק, כמו גם במקרה דנן (עמ' 9). לדבריו, ההצעה היא מכתב הפשרה והחתימה על השטר נועדה כדי לקבל את המופיע במכתב. כאשר ראה את המכתב שנשלח על ידי הנתבעת לא הבחין בהבדל והעביר לשיקולה של התובעת הצעת פשרה בגובה 9,000 ₪ (עמ' 10, ש' 29-30). עוד העיד כי הוא מנהל תיעוד של רוב השיחות אותן הוא מבצע במסגרת כל משא ומתן אותו הוא מנהל. לדבריו, לא בדק ולא קרא את שטר הסילוק, אלא סמך על הנאמר במכתב הפשרה ועל כך שהשטר מצורף אליו (עמ' 11).

כמו-כן הוגש תצהירה של התובעת. לדבריה, פנתה לעו"ד שפירא בעניין החלקתה בסניף הנתבעת 1. עו"ד שפירא ניהל משא ומתן עם הנתבעת תוך ניסיון להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. לדבריה, בתחילת 2007 הודיע לה עו"ד שפירא על הצעת הנתבעת לסילוק תביעתה בסך של 9,000 ₪, ולאחר התלבטות הסכימה להצעה. בפגישה עם עו"ד שפירא, ביום 13.5.07, הלה הסביר כי על מנת לקבל את הסכום הנ"ל עליה לחתום על מסמך הנקרא כתב קבלה, וכך היה. לדבריה לא שמה לב לכך שבכתב הקבלה רשום סכום שונה מזה שהופיע במכתב הפשרה. באמצע חודש יוני הופקד סכום הפיצוי בחשבון הבנק שלה, על ידי עו"ד שפירא, ואז גילתה כי הסכום נמוך מהמוסכם (ס' 7). לדבריה, הסכמתה ניתנה עבור סכום של 9,000 ₪ בלבד, וחתימתה על כתב הקבלה נבעה משום טעות ובשל תוכן מטעה (ס' 11).

בעדותה בבית המשפט מסרה כי קראה היטב את הכתוב במכתב הפשרה, בו היה רשום באופן בולט סך של 9,000 ₪, והדף הבא היה דף נלווה בו לא ממש התעניינה, אלא לצורך חתימה (עמ' 15). לדבריה "חתמתי פיזית בדף השני על מה שכתוב ונאמר בדף הראשון" (עמ' 15, ש' 26). לדבריה, קראה ברפרוף את האמור בכתב הקבלה. לדבריה לא בדקה את המסמך השני כיוון ששני המסמכים הגיעו יחדיו ולכן ידעה שהם שייכים זה לזה (עמ' 16, ש' 29).

מטעם הנתבעים הוגש תצהירה של גב' תקווה פרידמן. לדבריה, בחודש ספטמבר 2006 הגיעה דרישתה של התובעת לתשלום בגין נזקי גוף שלטענתה נגרמו לה. תחילה תביעה זו טופלה על ידי גב' אורנה פרפרה. לאחר בדיקת נסיבות האירוע לא נמצאה אחריות של נתבעת 1 לאירוע הנטען. יחד עם זאת נאותה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,000 ₪, לו סירבה התובעת. ביום 4.12.06 שוחחה טלפונית עם ב"כ התובעת והודיעה לו כי שיפור הצעתה מגיע לכדי 4,000 ₪. יום למחרת נשלח לב"כ התובעת כתב קבלה ושחרור בהתאם לשיחה. לדבריה, במכתב המלווה את כתב הקבלה נרשם סכום של 9,000 ₪ מחמת טעות סופר. לדבריה, הכתוב בשטר הסילוק הוא הסכום האמיתי שסוכם בשיחת הטלפון, והוא רשום על שטר הסילוק הן במספר והן בכתב.

גב' פרידמן העידה בבית המשפט. לדבריה לא ערכה את המסמך הפשרה על אף שהיא חתומה עליו והאחראית על המשא ומתן שנערך בתיק זה. עוד העידה כי לא בדקה את מכתב הפשרה בטרם שוגר לעו"ד שפירא (עמ' 18, ש 23-24). לדבריה, שלחה הודעה לפקידה הטכנית, גב' ימית דהן, לערוך ולשלוח מכתב על סך 4,000 ₪. גם את כתב הקבלה לא ראתה. לטענתה, עו"ד שפירא ידע על הסכום (עמ' 20, ש' 2-3), שכן הסכום סוכם עמו בשיחה טלפונית מיום 4.12.06, ערב שליחת מכתב הפשרה. לדבריה, יש לה תרשומות פנימיות של כל שיחה המתנהלת בעניין פשרה במסגרת תפקידה בנתבעת. את סכום הפשרה בגובה 4,000 ₪ שסוכם עם עו"ד שפירא, היא זוכרת הן מהתרשומת והן מזיכרונה. לדבריה, המסמך הקובע את הסכם הפשרה הוא השטר החתום, ולא המכתב הקודם לו. כשנשאלה לעניין טענתו של עו"ד שפירא, שביקש טלפונית לבטל את ההסכם בין הצדדים לאור אי ההתאמה בין מכתב הפשרה לשטר, טענה כי אינה זוכרת שיחה כזו וכי בתרשומות השיחות לא נרשמת כל מילה ומילה שנאמרת (עמ' 23).

דיון

עו"ד שפירא מסר בתצהירו כי קיבל מחברת הביטוח של הנתבעת הצעה לסילוק התיק בתמורה לסך של 9,000 ₪. המסמך צורף לתצהירו. במסמך נקבע במפורש "מצ"ב שטרי פטור על סך 9,000 ₪ לחתימתכם". לעומת זאת בכתב הקבלה נרשם סכום אחר, 4,000 ₪. עו"ד שפירא העיד כי לא הבחין בסכום שננקב בכתב הקבלה משום שהסתמך על האמור במכתב, ולפיכך הודיע לתובעת על הסכם הפשרה בסך של 9,000 ₪ והיא חתמה על המסמכים. לאחר היוודע הטעות ביקש לבטל את הסכם הפשרה.

כמו-כן, התובעת הצהירה אף היא כי עו"ד שפירא הודיע לה כי קיימת הצעת פשרה של הנתבעת לסילוק התביעה בסך של 9,000 ₪. בפגישה עם עו"ד שפירא, הודיעה התובעת לעו"ד שפירא כי היא מסכימה לסילוק התביעה בסכום האמור, ובהמשך חתמה על המסמך מבלי שהבחינה כי נרשם בו סך של 4,000 ₪ בניגוד למכתב של חברת הביטוח שבו נרשם כי סכום הפיצוי הוא 9,000 ₪. לטענת התובעת מיד לאחר שסכום הפיצוי הועבר בחשבונה הבחינה בטעות ופנתה לעו"ד שפירא, וזה השיב לה כי אף הוא טעה, והודיע לה כי הוא יפנה לנתבעת ויבקש לבטל את הסכם הפשרה, וכך הוא עשה.

לאחר ששמעתי את עדותו של עו"ד שפירא ואת עדותה של התובעת אני מקבל אותן כמהימנות. ניכר כי השוני בין שני המסמכים שהונפקו על-ידי הנתבעת הוביל לטעותו של עו"ד שפירא, ועקב כך אף לטעותה של התובעת. אני מקבל את עמדת התובעת לפיה הן עו"ד שפירא והן התובעת סברו בטעות כי שטר הסילוק הינו בסך של 9,000 ₪, ולא 4,000 ₪. נדמה כי גם רישומי השיחות במשרדו של עו"ד שפירא תומכים במסקנה זו. אף נכונותה של התובעת להשיב לנתבעת את הסכום האמור מחזקת מסקנה זו.

במקרה דנן, המסקנה המתבקשת הינה שהתובעת התקשרה בחוזה עקב טעות כאשר סברה שהיא חותמת על מסמך סילוק בסך של 9,000 ₪ בעוד שחתמה על מסמך סילוק בסך של 4,000 ₪.